לא ויתרתי. אמרתי לעצמי שאני אמצא פתרון, אבל כל ניסיון פשוט נכשל בשבילי ולא עבד.
כדורי משכך כאבים נתנו הקלה רגעית, אבל גם בחילות, עייפות ובעיות בקיבה. זה הרגיש כמו רעל שמכסה על הבעיה במקום לפתור אותה. החלטתי להפסיק לפני שיהיה מאוחר מדי.
פיזיותרפיה עצמית - הרי זה המקצוע שלי. אבל גיליתי על בשרי שאי אפשר לטפל בעצמך. והקליניקה הקרובה ביותר הייתה שעתיים נסיעה ממני, בלתי אפשרי לשגרה קבועה.
ספורט שתמיד היה התרופה שלי - הפך לסיוט. היו ימים שגם סיבוב קטן ליד הבית הרגיש כמו לרוץ מרתון.
כל כישלון כזה לא רק שלא פתר, אלא גם חיסל לי את טיפת התקווה שהייתה לי. מצאתי את עצמי שואלת: האם כל חיי מעכשיו יהיו מאבק מול כאב שלא נגמר?
